"שנה חדשה - אני חדש"
צמדי מילים שרבים מאיתנו שמעו לפחות פעם אחת בחיים, מילים גדולות שמביאות איתן הבטחות גדולות לשינויים גדולים, לפריצות דרך וטרנספורמציה,
מילים שנאמרות בדרך כלל בנקודות ציון כאלו ואחרות, כמו בימי הולדת או בתחילתה של שנה חדשה.
"החלטות לשנה החדשה" הן יעדים שאנו מציבים לעצמנו שיכולים לכלול בניית הרגלים חדשים, שחרור מהרגלים ישנים או השגת משהו חדש.
הרעיון של התחלה חדשה בהחלט מושך, ובאופן כללי בריא ונכון... אבל, במקרים רבים מקבל שימוש שמייצר בעייתיות שרק פוגעת בנו.
הרעיון מאחורי יצירת רשימות של החלטות ושינויים לשנה החדשה, הוא שאדם "חייב" להשיג משהו חדש במועד שתחום בזמן, עד סוף השנה.
מטרות שמייצגות שינויים גדולים בחיים-
כמו מעבר למקום חדש, תחילת עבודה חדשה, מציאת זוגיות, שיפור במצב בריאותי, או מטרות שקשורות לדימוי גוף-
עלולות ליצור לחץ בלתי נסבל עבור רבים מאתנו, כשלמעשה לעתים קרובות אנו לא מוכנים נפשית לעשות את השינוי,
אבל מרגישים מחויבים לעמוד ביעדים ובדד ליין שרירותי.
הלחץ לשינוי, שמבוסס על ציר זמן כמו זה של שנה חדשה, לרוב מייצר ציפיות לא מציאותיות, ציפיות שעלולות להוביל לאכזבה ובסופו של דבר להגברת תחושת חרדה, כישלון ודכאון.
כולנו רוצים את זה: הנוסחה, התיקון המהיר, התוכנית שתעבוד עבור החוויות האישיות והצרכים הספציפיים שלנו.
אך האמת היא כזו: אין תשובה אחת. אין דרך בטוחה. אין פתרון אחד.
והשינוי והריפוי הם הכל מלבד ליניאריים וברורים.
נרטיב תרבותי שמציג לנו אמת אחת על איך צריך לחיות, להראות, מה לעשות ומה להשיג כדי להרגיש טובים שווים וראויים מספיק, מפתה אותנו לחפש אחרי פתרונות קסם, לאמץ דרכים של אחרים ושנה אחרי שנה ליפול לאשליה - שהפעם זו הפעם, השנה היא השנה.
זו חשיבה שמביאה איתה תסכול עמוק חשיבה שמשמרת את האמונה שכמו שאני עכשיו זה לא בסדר
ושמנסה לעקוף את ההתנגדות למה שיש.
בשנה הרבה דברים קורים. הרבה דברים יכולים לקרות. הרבה גם לא יקרו.
על חלק מהדברים יש לנו שליטה,
על חלק נכבד אין לנו שליטה,
וגם על הרבה מהדברים נרצה ללמוד לשחרר שליטה.
*המטרות יכולות להיות בונות והן יכולות להיות הרסניות*
כשאנו מבססים את המטרות שלנו על יעדים שהם חיצוניים, השוואתיים - ממדיות חברתיות, נרטיבים תרבותיים ועל הסחות דעת מהקושי האמיתי שלנו עם עצמנו, אנו צפויים למצוא את עצמנו בלופ חזרתי של תקיעות משנה לשנה
ולמשבר אמונה עמוק עם עצמנו.
הסיבה היחידה שאנו מרגישים שמשהו לא בסדר אתנו היא כי לימדו אותנו נרטיב של איך זה נראה להיות "בסדר".
חלק מההסרה של הנרטיב הזה הוא לקבל את מי שאנחנו עכשיו -
לקבל את הבלגן, את חוסר המושלמות, את הבלבול, את הצלקות וה"פגמים", לקבל את השונוּת, את האחֵרוּת, את הייחודיות שהופכת אותנו למי שאנחנו.
לקבל את זה שאנו יכולים להופיע בתור עצמנו ועדיין להילקח ברצינות, עדיין להיות שווים את המקום שאנו תופסים, עדיין להצליח, עדיין להספיק.
לקבל את זה שאנו לא צריכים לחכות עד שנהפוך לגרסה משודרגת של עצמנו - כדי להיראות, ליצור, לבוא לידי ביטוי, לתת שירות או לעשות את כל מה שאנו באנו לכאן לעשות.
במקום מטרות חיצוניות עלינו להציב מטרות שמכוונות פנימה, למיקוד בקבלה עצמית ללא תנאים:
• לחבק את הכאב במקום לברוח ממנו
• לכבד את מה שיש במקום להסתיר אותו
• לאפשר לבלגן שלנו להיות
• לאמת את המורכבות שלנו
• לשחרר פרפקציוניזם ולאמץ יותר אותנטיות
• לא לרדת על עצמנו כשאנו מבולבלים, טועים ונכשלים
• ללמוד להיות עם מה שיש לפני שמנסים לשנות אותו
• לסלוח לעצמנו, שוב ושוב...
חשוב לזכור - הדרכים שלנו אינן זהות.
הדרך שלנו חייבת להימצא על ידנו.
אחרים יכולים לפרגן, לשתף במה שעבד עבורם ולתמוך בנו לאורך הדרך, אבל בסופו של דבר, לנו יש את החוכמה הפנימית הגדולה ביותר ואת הידיעה על מה שאנו צריכים כדי לגדול ולהשתנות.
החוכמה הזו פשוט נחסמת לפעמים בגלל הסיפורים שאנחנו נושאים, עומק הכאב שלנו וחוסר האמון במי שאנחנו.
בנקודה הזו יש לנו הזדמנות לצאת למסע שלנו,
להקשיב לקריאה של הלב, לתת לסקרנות להופיע,
לחקור את התחושות, הרגשות והסיפורים שלנו
ולהיות מוכנים לתת לדברים להתפתח אחרת.
זה הזמן לשנות את השיח ולהתמקד בהצבת יעדים לעצמנו שיאפשרו לנו לצמוח ולהתפתח בדרכים בריאות;
✧ להתמקד בשינוי כשאנחנו מרגישים שאנחנו צריכים אותו
ולא על פי תאריך שרירותי שאין לו שום קשר לקצב ההתקדמות האישי שלנו, או ללוחות זמנים של אנשים אחרים.
✧ להציב מטרות לעצמנו שמשקפות כמה גדלנו, ללא קשר אם השגנו את המטרה הסופית או לא.
✧ להציב מטרות שיהיו משמעותיות עבורנו, מחוברות לערכים שלנו ולמה שחשוב לנו, ולא מובנות סביב הרעיונות של אנשים אחרים לגבי הצלחה או שיפור.
✧ להפוך מטרות לכוונות-
במקום מטרה מעורפלת כמו 'אני רוצה להיות מאושר יותר', לקרקע למשהו ישים, ברור וקל יותר כמו -
'אני מתכוון לעשות דבר מהנה אחד בכל שבוע'.
נרצה לנרמל לעצמנו ולזכור:
✧ זה בסדר אם יש חלקים בנו שעדיין מתרפאים.
הזמן אינו ליניארי וגם לא ריפוי.
אנחנו יכולים להביא פצעים ישנים לתוך 2023 ובמקום לשפוט את עצמנו, לתמוך בעצמנו בחסד ובחמלה.
✧ הטעויות שלנו, הבלגן, הבלבול והצרכים שלנו לא עושים אותנו לדפוקים; הם הופכים אותנו לאנושיים.
✧ איננו תלויים באחרים שיתנו לנו את התשובות.
אנו נדחפים להקשיב ולחפש פנימה את מה שאנו צריכים. אנו נפתחים לתשובה שכבר יש לנו, שמחכה להתגלות בפנינו.
✧ זה יותר מבסדר לבדוק מה זה אומר בשבילנו לא לעשות כלום בכלל כדי ליצור מקום לנשימה.
לשבת על הספה או להביט מהחלון ולבהות בעצים,
לעצור. לנוח. להיות.
מאחלת לנו שנה אזרחית מלאה בקבלה עצמית,
בהקשבה, חמלה, סלחנות וסבלנות לתהליכים ולקצב האישי שלנו ושל האחרים.
שנה של מסעות לב מרחיבים ועמוקים, מלאים בבריאות ואהבה ~ בגוף, בנפש ובתודעה שלנו.
שנה שבה נזכור שאנחנו לא זקוקים ל1 בינואר או לכל תאריך על לוח השנה בשביל לאפשר לשינוי ולטרנספורמציה להיות;
ועם זאת, שנה שבכל יום נדע לעצור, לאפשר ולקבל בשלווה את האנושיות, הטבעיות והיופי שבדברים,
בדיוק כפי שהם.
בדיוק כפי שאנחנו.
