יום כיפור- לקבל את החסד

השנה אני פתוחה לקבל את החסד.


יום כיפור. שנים אני ביחסי שנאה-דחייה-התקרבות-חקירה עם היום הזה...

מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי צורך להבין מה עומד מאחורי אותו יום שכולם רק סובלים בו ומחכים להעביר ולעבור אותו.

הרי חייבת להיות משמעות עמוקה יותר מסיבובי אופניים ולישון עד מאוחר..


וכך משנה לשנה מצאתי ביני לביני את נקודות ההשקה והתובנה של הפוטנציאל הרחב של יום הזה.


ראש השנה מייצג התחלות והזדמנויות חדשות, אך למעשה הוא נחשב יום הדין ולא יום הכיפורים.

זה הזמן בו מתחילים לעשות חושבים, בהתבוננות אחורה, מי הייתי בשנה החולפת, על מה אני מסכימה לוותר, מה אני לוקחת איתי...

מעין חשבון נפש על השנה שחלפה, ובכך שמה לה גבול, סוף, נותנת את הדין.


יום כיפור הוא יום שחותם את ימי התשובה, ימי חשבון הנפש, שבהם אני מכוונת קדימה ושואלת מי אני בוחרת להיות בשנה שתבוא, מה אני רוצה ליצור בחיים שלי,

וגם- איזו אנרגיה אני רוצה לשחרר מחיי ולפנות מקום לזו שתבוא?


שם נכנסת בקשת הסליחה ונתינת המחילה.

זה הרגע להתבונן על כל אנרגיה תקועה ודחוסה שקיימת בחיים שלי, במערכות היחסים שלי

ביני לבין העולם, ביני לבין עצמי, וליצור שינוי ותנועה חדשה.


כאשר אני נצמדת לכעסים, לחרטות, לתבניות חשיבה ורגש, דפוסים ואמונות שמעכבים אותי- אני למעשה יוצרת *עוד* מאותו הדבר שאני מבקשת לשנות בחיי.

על מנת ששינוי אמיתי יתרחש עליי להסכים להשתנות.

להסכים לעשות פעולה שתשחרר את הקארמה והדרמה שחוזרת שוב ושוב בחיי.

לתת מחילה ולקבל מחילה.

האם אני מסכימה לסלוח לי על האכזבות שלי מעצמי? מאחר?

האם אני מסכימה לקבל את הביקורתיות ואת השיפוטיות ואת כל מה שאני מחשיבה כ"פגום" בעצמי ובאחר?

האם אני מסכימה להיות בשלום עם איפה שאני נמצאת, כאן ועכשיו?


שמעתי היום בבוקר קטע מדהים שחידד לי את ההבנה, שחטא בא מלשון "החטאה".

כשאני חוטאת למי שאני, לפוטנציאל הגבוה שלי ולא חיה את החיים שאני נועדתי לחיות, שם אני חוטאת. אני מפספסת, מחמיצה.


יום כיפור הוא בדרגת חסד.

זהו יום שבו מגיע המון אור כדי למלא את הכלי שלנו.

זהו אור שמאפס את המערכת ועוזר לנו באמת לחתום את מה שהיה ולהתחיל מחדש.

יש לנו הבנה אינטואיטיבית לגבי מהו אור ואיך לחוש, להרגיש ולהתחבר אליו.

אור הוא אחד הכוחות החזקים ביקום, כח רב עצמה שניתן להשתמש בו כדי להמיר ולהתמיר אנרגיה, לרפא, להעלות את הרטט של הגוף הפיזי, מנטלי והרגשי שלנו, וליצור יש מאין.


ביום כיפור הכלי שלנו מתמלא באור. אנחנו צמים כי למעשה הכלי כבר מלא, ונמנעים מלהכניס עוד בבחינת "כל המוסיף גורע".


אני מאחלת לנו שזה יהיה יום עם המון רכות, אהבה וחיבור ללב.

שנביע כוונה מהנשמה, ניתן לאור להגיע, ניפתח לקבל את החסדים.

שנאמין שאנו ראויים לקבל את השפע שביקשנו, נסכים ליצור שינוי ותנועה חדשה בחיים ולהגשים את הפוטנציאל שלשמו נועדנו ובאנו לכאן.


Remember why you came here.

Remember your life is sacred.




0 תגובות