טריגרים הם חברים

טריגר הוא כפתור שנלחץ ומפעיל פצע רגשי שלא נרפא.

הוא כל גירוי אשר משפיע על מחשבותינו ועל מעשינו, ועלול לגרום לתחושת הצפה או מצוקה.


בכל רגע ורגע סובבים אותנו אנשים, אירועים ונסיבות שיכולים להשפיע עלינו כטריגרים.

הטריגרים הללו מופיעים לפתע ובאורח בלתי צפוי.

טריגרים יכולים להילחץ לרב בתוך מערכות יחסים אינטימיות/קרובות - שמעוררות את פגיעת ההתקשרות המוקדמת ביותר שלנו.

זו הסיבה שרבים מאיתנו נשאבים למחזורים של שחזור מחדש של טראומות עם אותו 'סוג' של אנשים.


לפעמים הטריגר מאד ברור עבורנו, ובפעמים אחרות הוא דורש מאיתנו לחקור מהו אותו פצע, כיצד הוא נראה או נחווה.


כדי שנוכל להחזיר לעצמנו את הכוח כשאנו מופעלים, עלינו לדעת לזהות מהם הטריגרים והכפתורים שלנו.

לדעת באיזה אופן הם מפעילים אותנו, ואיך אנו מרגישים כאשר אנו מופעלים.


טריגר מופעל כאשר אנו חווים את העבר, באופן מאיים, ברגע ההווה.

מערכת העצבים מופעלת, הורמונים (כמו קורטיזול) משתחררים והגוף מתכונן למצב של קפיאה, בריחה או תקיפה.

אין לנו גישה אל החשיבה ההגיונית, אל הרציונל ואל המוח המודע.


בביטוי של זה, זה יכול להיראות כלפי חוץ שאנחנו "מגזימים" בתגובתיות שלנו, אך למעשה מבפנים אנחנו לרב-

  • נרגיש מוצפים רגשית- זה נראה כאילו אין לנו יכולת לחשוב באופן בהיר או לתקשר באופן בהיר איך אנו מרגישים, ולרב נחוש דחף לברוח או להיעלם.

  • נרגיש חסרי תחושה, מנותקים או כאילו אנו מסתכלים על עצמנו ועל הסיטואציה ממרחק- מה שגם נקרא דיסוציאציה, מנגנון הגנה שגורם לנו "לעזוב את גופנו" כדי לשרוד.

  • נרגיש חסרי שליטה, נפיצים רגשית ושאין לנו מקום להכיל או לשמוע אחרים.

  • נמצא את עצמנו מרצים או עושים כל דבר כדי להימנע מקונפליקטים, עם פחד משתק מבפנים.


זה לא שהטריגרים רעים, הם למעשה נותנים לנו הזדמנות להתבונן, להסתקרן ולגלות מדוע אנחנו תגובתיים ולמה אנו זקוקים כדי להירפא. זו קריאה לרפא את מה שלא נפתר בעבר שלנו.


ככל שנתוודע ונהפוך יותר מודעים לטריגרים ולהשפעות שלהם עלינו, תפתח עבורנו הבחירה להגיב ממקום יציב ועמוק,

במקום מתוך ההרגל שלנו. נוכל להשהות. נוכל לנשום.


זה נקרא גם עבודת צל.

זו היכולת להיות פתוחים ולא שיפוטיים סביב מה שמעורר אותנו.

זה לתרגל מרחב של התבוננות. עדות.

כאן טמון הכוח שלנו.

כך אנו יוצרים גרסה חדשה של עצמנו על ידי מציאת הרגע הנוכחי.


מספר דוגמאות לטריגרים שיכולים ללחוץ לנו על פצע רגשי, ומספר דוגמאות לביטוי תחושות שאנו יכולים להגדיר

כדי להבחין כיצד אנו מרגישים בעקבות טריגר.

דוגמאות לטריגרים נפוצים-

  • כשמישהו שאכפת לנו ממנו מתעלם מאיתנו.

  • שמביישים אותנו או מאשימים אותנו במשהו.

  • להרגיש חסרי אונים בסיטואציה מתסכלת/ מפחידה / כואבת.

  • כשמישהו עוזב אותנו או מאיים שיעזוב אותנו.

  • כשמישהו דוחה אותנו.

  • כשמישהו מעניק לנו תגובה מסתייגת או מבט מסתייג.



כשאנחנו למדים לשים לב ולתת מקום למערכות היחסים הפנימיות שלנו, חשוב שגם נשתף את החוויה שלנו במרחב בטוח.

זה יכול להיעשות בטיפול, עם חברים, בני משפחה, עמיתים לעבודהוגם בתוך מערכות היחסים האינטימיות שלנו,

כל עוד זה מרגיש בטוח להיפתח.


לכל תגובה רגשית, ישנו בסיס שורש. בדרך כלל זה בא מילדות או מרגע עוצמתי רגשית בעבר.

ככל שנתבונן יותר - במקום להגיב, נקבל יותר תובנה.

כאשר נוכל להבין מדוע אנו מגיבים רגשית במצבים שונים, אנו פותחים את עצמנו לבחירה איך להגיב,

ולהשתחרר מהדרמה המותנית.


דרכים בהן נוכל להשתמש בטריגרים לצמיחה


1. לחוש את הרגש כאנרגיה

במקום להינעל בתוך החוויה, נוכל לנשום.

לסמן מחדש את מה שאנו מרגישים כאנרגיה, וניתן לה לנוע ולעבור דרכנו. ננסה לא לפרש או להגיב. פשוט להכיר בחוויה ולנשום.


2. תרגול התבוננות

בהתחלה ההתבוננות בטריגר תרגיש כמעט בלתי אפשרית. נוכל להיעזר בכתיבה ביומן, או במרחב תומך ומכיל עם אחר (חבר, טיפול) כדי להנכיח את מה שאנו מרגישים.

בכל פעם שאנו מאטים, עוצרים להתבונן בתגובה ובוחרים אחרת, מסלולי המוח ישתנו ונוכל לאמץ דרכי חשיבה חדשות.


3. תרגול פרשנות חדשה

בכל פעם שכפתור נלחץ וטריגר מופעל, ננשום עמוק, נתחבר לרגש הכרת התודה ונאמר-

"אני מודה על הרגש הזה ועל מה שהוא יכול ללמד אותי".

כשאנו מקשרים מחשבה מיטיבה לרגש, נוכל להרפות ולקבל יותר את החוויה שלנו ללא שיפוטיות והתנגדות.


4. לשים לב למערכת היחסים החדשה שלנו עם החוויה

עם קצת נוכחות ותרגול נתחיל לראות איך התבניות שלנו סביב רגשות משתנים. נהפוך להיות פתוחים ומוכנים יותר לחוות עוד רבדים של תחושות ורגשות. נהפוך מודעים יותר להתנהגויות, להרגלים ולמחשבות שלנו.


5. לשחרר

לא נדחוף את עצמנו להתבונן וללמוד אם יש לנו התנגדות לכך.

נטפח סבלנות ונעזר באינטואיציה שלנו כדי לדעת מתי לשחרר.


●• ●• ●• ●• ●• ●•


לחוות רגשות קשים, מורכבים ומסובכים זה דבר אנושי. במקום לפחד מפניהם או להיצמד לסיפור שהם מספרים,

נוכל ללמוד להקשיב ולקבל אותם. לחבק אותם.

כדי שנוכל לקבל אותם ולשהות בהווה, נדרשת הקשבה עם כל היכולות שלנו.

"להיות שם" זה לאפשר מקום ומרחב לקולות נוספים לעלות.


מה שמדבר אז הוא אינו הקול האלים, המפוחד או הכאוטי של האגו, אלא הקול הפנימי, היציב והאינטואיטיבי.

הוא מדבר היישר מהגוף ויודע ברכות ובחכמה לנווט אותנו לתחושת השקט והבטחון הפנימיים שלנו.


●• השתמשו בטריגרים שלכם כשערים להווה.

במקום לרוץ קדימה כאשר השערים נפתחים, קחו צעד אחורה ותנו לאינטואיציה שלכם להתקדם.

היו שקטים, רגישים וקשובים לעצמכם.

התשובות שאתם מחפשים הן כאן ועכשיו.


•●•


התחברו לעצמכם כשאתם מרגישים מופעלים:


1. היו שקטים, עצמו עיניים והקשיבו.

2. הרגישו את התחושות שבגופכם

3. התוודעו לכל מה שקורה, בראש ובגוף

4. שימו לב לכעס ולפחד

5. נשמו כמה נשימות עמוקות

6. הביאו מודעות אל החושים שלכם, כאן ועכשיו. מה אתם רואים? מה אתם שומעים...?

7. מצאו מה תומך ומיטיב אתכם ברגע הנוכחי?

8. אפשרו לכעס ולפחד לעלות ולהתפוגג

9. חושו את עומק הרגע הזה

10. הפכו שקטים ותנו לאינטואיציה שלכם לדבר


טיפול רגשי מוחזק ותומך, יכול להוות עבורנו מרחב בטוח שבו נוכל לעבד את הפצעים שלנו, להתוודע אל הטריגרים שלנו וללמוד דרכים חדשות בהן נוכל להתמודד ולהגיב אחרת.


0 תגובות