מכירים את הקול הקטן הזה בראש שאומר לכם איך אתם "צריכים" או "אמורים" לחיות את חייכם?
בין אם זה איך שאנחנו צריכים להיראות, מה עלינו לאכול, כמה פרודוקטיביים עלינו להיות, באיזה מסלול קריירה אנו אמורים ללכת, מה צריך או לא צריך - לומר, עם מי עלי להתחתן (ומתי)...
הליכה בנתיב ה"צריכים" מובילה אותנו לאט ובטוח לחיים שנשלטים על ידי ציפיות חיצוניות, להפיכת מי שאנחנו חושבים שאחרים רוצים שנהיה, ולהעמדת פנים שאנו מישהו שלא תואם את מי שאנו מרגישים מבפנים.
"הצריכים" הם הכללים שאנו יורשים מהמשפחה, התרבות והחברה. הכללים שמולידים בושה, אשמה ותחושה שאנחנו אף פעם לא מספיק טובים - ושמונעים מאיתנו להמשיך ולעסוק במה שאנו רוצים ושואפים לעצמנו.
כדי שנוכל להפוך לאדם האותנטי, הייחודי והשלם שאנחנו, למי שנועדנו להיות- עלינו לעשות סדר בערכים הפנימיים שלנו, להתחייב לאהבה עצמית על פני פחד, לאותנטיות על פני בגידה עצמית ולהשיל מעלינו את הסטנדרטים החברתיים שירשנו ואימצנו.
השינוי מתחיל ברגע שנהפוך להיות מודעים לקול הקטן שבתוך ראשינו שאומר מה "צריך" או "לא צריך" לעשות, נבדוק מאיזה מקום אנחנו מזדהים איתו ולמה, ונפסיק לחשוב ולפעול מתוך העמדה הזו.
אנו נתחיל ליצור חיים המשקפים את הערכים והרצונות האמיתיים שלנו.
זה נקרא לחיות חיים מתוך סמכות פנימית ולא חיצונית.
זה נקרא לחיות חיים אותנטיים.
למה בעצם אני "צריך"?
מי אומר כך?
איפה למדתי את זה?
איזה "צריכים" חונקים אותי?
מה אני באמת צריך או רוצה?
איזה צעד זעיר ואותנטי אוכל לעשות?
כשאנחנו מתחילים להיות קשובים יותר לעצמנו, ולקבל החלטות מתוך האני פנימי *שלנו*, הרבה פעמים להרבה אנשים יהיו דעות לגבי זה.
כאנשים שרב החיים הייתה לנו הנטייה להקשיב ולרצות אחרים ולא לשמור על גבולות ברורים ובריאים - אולי בהתחלה יהיה קשה להבחין בין מה *ששלנו לבין מה שלא שייך לנו*.
לפעמים נראה שוב את נקודות המבט של האחרים, עד שנוכל לחזור לשמוע את הקול הפנימי שלנו.
נרצה להפוך כמה שיותר ערים ומודעים למניעים שמהם אנחנו פועלים ומקבלים החלטות, לבדוק האם אנו מרצים ומפחדים, או בוחרים בסמכות הפנימית שלנו כמצפן לחיים.
לקחת בעלות בחזרה על הצרכים, הרצונות והסיפור שלנו-
זה הדבר הכי אמיץ והכי אוהב שנוכל לעשות כלפי עצמינו. ♡
האם אתם אמיצים לחיות את חייכם כפי שאתם רוצים לחיות אותם?
Comments