אדם מסוגל לפגוש אדם אחר, רק עד העומק בו פגש את עצמו

על ילדים פנימיים ופצעים ישנים


לחוויות, לפציעות, לטראומות ולהתקשרות שאנו חווים כילדים יש השפעה עמוקה ביותר על אופן ההתנהגות שלנו כמבוגרים.

הילדים שהיינו לא נעלמו עם ההתבגרות שלנו, אלא ממשיכים לחיות ולהתקיים בתוכנו.


באיזשהו מקום, כולנו ילדים פצועים שמסתובבים בגופים של אנשים בוגרים, סובלים מהתקפי זעם, חוששים מנטישה ומחפשים תוקף ואישור.


כילדים- לא היתה לנו את היכולת לתווך את המציאות כמו אנשים בוגרים, לכן החוויה הרגשית שלנו מול סיטואציות הייתה מאד עוצמתית ומעוררת:

כשהיינו מתוסכלים היינו כל כולנו בכעס

כשהיינו עצובים, מבוהלים או מבולבלים- זה כל מה שצבע לנו את החוויה באותו הרגע

כשמשהו שימח אותנו היינו מאושרים עד הגג

והרגשנו חופשיים להביע כל רגש, במילים ובמגע.


למרבה הצער, גם חווינו המון חוויות שלא נתנו מקום או תוקף למה שהרגשנו,

בין אם בצורה חדה, טראומתית ואלימה, בין אם לאחרים לא היתה יכולת להתמודד עם מה שהרגשנו ומה שהם עצמם מרגישים, או אפילו אם לא היה זמן ומקום והרגשנו שאנחנו מטרד, הפרעה.


לאט ובטוח למדנו "להנדס" את עצמנו ואת הביטוי שלנו, תחושת האמון התערערה, ואת הבטחון העצמי החליפה תחושת הספק העצמי.


חלק למדו להפוך עצמאיים ולהתבגר מהר מהרגיל, לא לסמוך על אף אחד מלבד עצמם, וסיגלו שריון של פרפקציוניזם, שאפתנות והישגיות בלי מקום לכשלון.

אחרים הפנימו את קולות הביקורת והשפיטה, אימצו את האמונה שהם אשמים ולא טובים מספיק והפכו תלותיים, מרצים ועם גבולות פרוצים.


למדנו להתבייש, להסתיר, להכחיש ולהדחיק את הרגשות הטבעיים שלנו, ואת הילד הפנימי שלנו.


אך במפגש שלנו עם העולם, באופן לא מודע, אנחנו נוטים לפרש ולהתנהג לפי הפצע של הילד הפנימי שבנו.

זה בא לידי ביטוי בבחירות ובהחלטות שאנחנו מקבלים או לא מקבלים, ביחס שלנו לעצמנו, בתגובות ובהתנהגות שלנו ובעיקר- במערכות היחסים שלנו עם אחרים ובזוגיות.





כל עוד נמשיך להתבייש ולהסתיר את הפצע שלנו- נמשיך להסתתר ולהסתיר חלקים שבנו מול אחרים.

כל עוד לא נפגוש את עצמנו, עד עומק הכאב שלנו- לא נוכל לפגוש לעומק את האחר.


מפגש עם הילד הפנימי הוא מפגש אמיץ בהתמודדות עם צרכים שלא מולאו, ועם כעס וכאב עתיקים.

אבל המפגש הוא גם חזרה למקור התשוקה וההתלהבות שלנו לחיים, לשמחה, ליצירתיות, לתחושת החופש והביטוי העצמי האותנטי.


סימנים לדוגמא, שנרצה לזהות עם הילד הפנימי הפצוע שלנו שולט בחיינו, יהיו כמו: • אם יש לך חרדה בקבלת החלטות חדשות

• אם את/ה מאמין/ה שמשהו לא בסדר איתך

• את/ה מתקשה עם עימותים, מנסה להפוך את הסביבה להרמונית ומרצה אחרים

• את/ה מתקשה לעמוד על שלך או לשתף את דעתך

• את/ה מבקר/ת את עצמך לעתים קרובות

• את/ה מרגיש/ה לא נוח להביע רגשות חזקים ומנסה להישאר "ניטרלי/ת"

• לעיתים נדירות את/ה מתעצבן/ת מאוד, אבל כשזה קורה- זה מתבטא באופן קיצוני

• את/ה מנסה להימנע מסכסוכים

• את/ה מרגיש אחראי/ת לאחרים

• את/ה מתקשה באמירת לא

• את/ה מתקשה להרפות מהעבר

• אתה/ מתקשה לסמוך על אנשים



אנו נוטים להיות מגנים ומתגוננים סביב חווית הילדות שלנו, אך האמת היא שיש לנו הזדמנות ייחודית לרפא ולבחור באופן מודע בהתנהגות שונה כמבוגרים. ללא קשר למה שחווינו בעברנו. אנחנו עושים עבודה עם הילד הפנימי בשתי דרכים-

באחת, אנחנו פוגשים אותו מהמקום הילדי, על מנת לשקם ולהחזיר לעצמנו את אותם איכויות ילדיות וטבעיות ש"אבדו" לנו- איך זה מרגיש להתבטא בחופשיות? איך זה מרגיש לחזור ליצירתיות, לפנאי, למשחק? להיות ספונטני? לפתח מחדש את ההתלהבות שבנו, הסקרנות שבנו וגם את התמימות היפה והפשוטה שבעיני הילדים.


בתהליך השני אנו באים במגע הילד הפני מתוך עמדה אחרת. אנו למדים לפתח בתוכנו את החלק הבוגר, המכיל, החם, החכם והתומך. אנחנו באים במגע עם האיכויות ההוריות שבנו.


תהליך זה נקרא הורות מחדש, או הורות פנימית (ReParenting).


הורות פנימית היא פעולה של מתן לעצמך את מה שלא קיבלת בילדותך.

זו האחריות האישית שלנו. כל אחד יכול להתחיל בתהליך הורות פנימית. זה לוקח זמן, מחויבות וסבלנות. אין פתרון מהיר. זה ידרוש מכם להיות ערים, מודעים ונוכחים כל יום. אבל זה גם יאפשר לכם להירפא ולסלוח.


דרכים לעבודה עם הילד הפנימי, יראו כמו:

• לשים לב לאיכויות הטובות שלכם, ההתקדמות, המאמץ וההישגים שלכם.

• להציב לעצמכם גבולות ולטפח הרגלים בריאים.

• להפוך ערים וקשובים לצרכים הפיזיים, הרגשיים והרוחניים שלכם.

• לעודד את עצמכם לטפח תחומי עניין ותחביבים משלכם.

• לשים לב לשפה ולשיח העצמי שלכם - הקפידו לומר לעצמכם דברים נחמדים.

• לתת לעצמכם חיבוק או טפיחה על השכם באופן קבוע.

• לבקש חיבוק, תמיכה, עזרה, מילה טובה מאחרים.

• לעשות עבודה רגשית- ללמוד לזהות את הרגשות שלכם. • לאמת את הרגשות שלכם- לתת להם תוקף ואישור.

• ללמוד לא להתנצל לגבי הרגשות או הדעות שלכם.

• להתאמן בהצבת גבולות ולהרפות ממערכות יחסים לא בריאות.

• להרשות לעצמכם ליהנות. • לסמוך על האינטואיציה ועל תחושות הבטן שלכם (שם "בועט" הילד הפנימי). • להוסיף יותר מקום לטיפול עצמי וטיפוח עצמי לשגרה שלכם.




אנחנו יכולים רק לתת לאחרים את מה שהתאמנו לתת לעצמנו.


הרשו לעצמכם לפגוש את עצמכם מחדש, עם המון סבלנות וחמלה, ולתת לעצמכם את כל מה שרציתם לקבל כילדים,

כדי שתוכלו גם לתת לאהובים בחייכם וליצור קשרים עמוקים ומשמעותיים.

0 תגובות