מהי פסיכותרפיה טראנספרסונלית

לרב, כשנשאל את עצמנו את השאלה- מי אני? 
ישר יקפצו הגדרות ומילים שיצרו איזושהי זהות: מ-שם, גיל, סטטוס משפחתי, חברתי, מקצוע, לאום, מין, סממנים גופניים כמו צבע עור, משקל, גובה או אפילו מחלה כלשהי ועד לדעות, אג'נדות, רגשות ומחשבות. 
כל אלה יוצרים לנו תחושת קיום שאיתה אנו מזדהים כ"אני". 
מי אני אם לא הייתי כל אלה? מי אני בלי? מי אני מעבר? 

במהלך החיים, בעקבות חוויות, אירועים, תהליכי חיברות וגדילה, אנו מייצרים לעצמנו סיפורים סביב אותם זהויות.
חלק מהסיפורים הם סיפורים חיוביים, מיטיבים ותומכים בהתפתחות שלנו ומהווים עבורנו כמשאב ועוגן,

אך חלק אחר מהסיפורים הללו הם סיפורים שמורכבים מאלמנטים שמעכבים את ההתפתחות שלנו בכך שהם משחזרים ומנציחים מצבים של חוסר אמון (בעצמי ובאחרים), תחושות של כשלון או חוסר יכולת, ואמונות שונות שמצמצמות את מרחב ההתפחות שלנו.

אנו נוטים להגדיר את עצמנו לפי אותם סיפורים, נאחזים בהם, מזדהים אתם כ-"אני", וחשים תקועים וחסרי אונים אל מול "גזירת הגורל" המייאשת.

אך מעבר לסיפורים הללו, יש גם נוכחות אחרת, שמניעה אותנו להגשמה ולחיים מיטיבים.

אנחנו לא רק הכאב, המחלה, הכעס, הכישלון, החרדה, הדיכאון, הדפוסים והסיפורים שאנו מספרים לעצמנו.. 

הנחת הבסיס החשובה בגישת הפסיכותרפיה הטראנספרסונלית- היא שיש בכוחו של האדם להיחלץ מסיפורי האשליה שלו עצמו (להרחיב את גבולות האגו, תפיסת המציאות והתודעה שלו), וליצוק משמעות חדשה אל חייו.

המושג טראנס-פרסונל, מתייחס למימד שהוא "מעבר-לאישי".

בכוונה ל"פרסונל-אישי"- מדובר על כל מה שאנו מזוהים עמו כ"אני", "עצמי",
במובן של התפתחות אגו (מבנה נפשי המכיל את המודעות העצמית).

הכוונה ב"טראנס"- הוא החיבור אל המרחב שהוא מעבר לאותו מבנה אגו מצומצם, מרחב שיש בו פוטנציאל להתפתחות רוחנית והתרחבות תודעתית.

הייחוד בגישה הטראנספרסונלית הוא בתיאור שלבי ההתפתחות של התודעה האנושית אשר אינה נעצרת בשלב של התפתחות האגו הבוגר, אלא ממשיכה לתיאור שלבי התפתחות שהם מעבר לאגו.

שלבים אלו הם למעשה מצבים של התרחבות גבולות הזהות העצמית, ככל שהאדם עובר תהליך של התפתחות רוחנית- קו הגבול מתרחק ממרכז האגו. 

אפשר להמשיל את הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית לעץ: הצמרת היא הטרנספרסונל (הרוח, מעבר לאישי), והשורשים הם הפסיכולוגיה (גוף נפש - האישי).

הגישה הטראנספרסונלית, נקראת גם "הזרם החדש" או הזרם הרביעי בפסיכולוגיה, צומחת מתוך הזרם השלישי- מהגישות ההומניסטיות והאקזיסטנציאליסטיות. 

בעוד תיאוריות מהפסיכולוגיה הקונבנציונלית- הגישות האנליטיות (המבוססות בעיקרן על דחפים וליבידו) והגישות התנהגותיות (המבוססות על תהליכי למידה והתניה), תופסות את התפתחות האדם וגבולותיו בצורה מצומצמת,
עד רמת האגו וכל ערעור הגבולות הללו נחשב כמצב פתולוגי, 

גישות הזרם השלישי והרביעי- הן גישות חיוביות במשמעות של הדגשת ההתפתחות והגשמת הפוטנציאל הקיים באדם, מתוך יחסי גומלין בינו לבין העולם סביבו, וקיום מנגנונים של חופש בחירה, יכולת צמיחה, התפתחות, שינוי, כח רצון, תכנון לעתיד, יכולת ביטוי עצמי, יכולת הסתגלות ועוד.. 

אחד הדגשים המרכזיים שביסוד הגישות הוא הכוונת תשומת הלב של המטפל- פחות אל ההיבטים הפסיכופתולוגים של האדם- אלא במיקוד בכוח הפנימי ובחלקים הבריאים והמתפקדים שלו, בהם יוכל להשתמש ולהיעזר כדי לצאת ממשבר, להתמודד עם הקשיים, לחתור למיצוי הפוטנציאל החבוי בו ואף לממש אותו.

הגישה הטראנספרסונלית התפתחה בשנות ה-60 של המאה ה-20, ונהגתה ע"י ממשיכי דרכה של הגישות ההומניסטיות. העיקרים בהם- אברהם מאסלו, ויקטור פרנקל וסטניסלב גרוף.

מייסדי הזרם רצו לחקור את הקשר שבין רוחניות, מצבי תודעה שונים ופסיכולוגיה, כשבשנים אלו לפסיכולוגיה המסורתית הייתה נטייה שלא לתת התייחסות לרעיונות בדבר תפקיד הרוח ומקומה בחיי האדם, ושאפה להפוך למדע אמפירי.

הגישה מתבססת ומשלבת בין תיאוריות פסיכולוגיות וטיפוליות מערביות ומוכרות לבין גישות מיסטיות ורוחניות עתיקות (בין השאר מהמזרח הרחוק), ובכך מייצרת מודל אינטגרטיבי והוליסטי.

 

השאיפה היא להוביל את האדם בדרך לשינוי והתפתחות אישית, אשר תעזור לו להתרחב מגבולותיו המצומצמים של "האני", בכך שהיא מתמקדת בהכרה, בקבלה ובמימוש של חוויות שיא ומצבי תודעה שונים, ומתייחסת אל מצבים אלו כהזדמנויות בעלות ערך רב לצמיחה.

לפי גישה זו, אנו נקשיב מעבר ל"סיפור" ונציף שאלות מתוך סקרנות:
מהו הדבר העמוק אליו שאליו כמהה הנפש? מהן התחושות העומדות בבסיס ההוויה?
מהי הלמידה או השיעור שטמון בסיפור החיים? אילו איכויות התפתחו כתוצאה מהחוויות שחוו?
מה מפיח בי כוחות? מה משתק או "ממית" אותי? למה אני נצמד בלי להרפות? מה פירוש לחיות את החיים במלואם מבחינתי? האם חשתי בחיי קרבה או חיבור לדבר מה גדול ממני?

 

בעבודתי בקליניקה אני מלווה אנשים בפיתוח היכולת להביט אל מעבר לסיפורים ולהזדהויות ברמת האישיות,
אל הפוטנציאל הרחב שטמון בהם.

אני נעזרת בטכניקות רוחניות נוספות כמו תרגולי מדיטציה, התמקדות ודמיון מודרך,
המאפשרות לנו לתרגל את הרחבת גבולות התודעה שלנו, עוזרות לנו להתבונן על תפיסת המציאות שלנו ומציעות לנו דרכים לצאת מהמוכר אל עבר הגשמה עצמית, התעוררות אל הטבע האמיתי והרחב יותר שלנו ולהשתחרר מהכבלים של הקיום המותנה והמצומצם.