העצים עומדים להראות לנו כמה יפה לשחרר ולתת לדברים ללכת.🍂
היום ה22 בספטמבר.
היום בו רשמית הסתיו מתחיל ותאריך בו חל גם יום השוויון הסתיוי.
עונה בה הצללים הולכים ומתארכים, הימים מתקצרים, ושעות החשיכה מתארכות.
הטבע מאט את קצבו ומכין את הדרך להירדמות החורף.
כשאני צופה בעלי השלכת נושרים, אני נזכרת במחזוריות הטבע שמשתקפת בחיים שלי, ובטבע החולף של הדברים.
כל עונה חדשה היא הזמנה עבורנו להתחבר ולהסתכנרן עם התנועה האנרגטית של הטבע.
בסתיו אנו מתכוננים נפשית להתאספות והתכנסות עם עצמינו, כהכנה לעונת החורף הקרה.
הגוף האנושי והמערכות הפזיולוגיות מגיבים באופן פיסי ורגשי כלפי השינויים של החום והקור ומשך שעות האור והחשיכה.
לחץ הדם משתנה, המערכת החיסונית מושפעת, יש לנו צורך במזון כבד יותר ורצון לגנוב עוד כמה דקות או שעות שינה...
התנועה היא של התכווצות והאטה מהפעילות התוססת של חודשי הקיץ.
הרבה פעמים האנרגטיות והשמחה שמאפיינות את הקיץ מתחלפות גם בתחושות מלנכוליה, עצבות וכבדות רגשית.
התחושות והרגשות הללו מגיעים כדי לייצר לנו מרחב להתבוננות פנימית, לחשבון נפש, לתובנות חדשות ופרידה מהישן (כנהוג בחגי תשרי)
על מנת שנוכל להכין את האדמה שלנו לנטיעה והפריה מחודשת בעונות המתחלפות.
בסתיו, הטבע משליך מעצמו את האנרגיות של הקיץ, העצים משילים מעליהם את עליהם והפירות היפים והמלבלבים הופכים לרקובים ונופלים אל האדמה.
הסתיו מביא לתודעה שלנו את היכולת להשליך מעלינו את המלבושים הישנים, ומביא גם את תודעת המוות והיכולת להיפרד ולעזוב.
ההתבוננות בארעיות ובאי-שלמות שבחיים ובטבע, עלולה לעורר בנו תחושות של עצב ופחד.
הסופיות והמוות נתפסים לרב כניגודם של החיים.
אנו מכחישים ומדחיקים בתוקף כל מפגש עם הזדקנות, חולי ומוות.
מנציחים את נעורי הנצח, סוגדים לאנטי-אייג'ינג ותופסים כל ביטוי טבעי של התבגרות ובשלות כאל בעיה שצריך לתקן.
ההימנעות ממפגש עם המוות, למעשה נובעת מהפחד מהעימות עם עובדת הקיום הבלתי נמנעת של סופיות החיים ושגם אנו ואהובינו יום אחד נחלוף מהעולם.
ההתכחשות להתבגרות ולמוות מהווה במידה רבה התכחשות לחיים עצמם.
בפרידה וסוף יש עצב, יש קושי.
פיתוח היכולת לשחרר לא באה כדי למחוק ולהתעלם מהכאב, אלא לאפשר לנו לחיות חיים מלאים בנוסף ולמרות הכאב, ולקבל שישנם דברים שאינם בשליטתנו.
כשאנו לומדים לשהות עם רגשות הפחד והעצב, מכירים בחלופיות ומקבלים אותם כחלק טבעי מהמחזוריות של החיים,
אנו גם למדים לשחרר את האחיזה בשליטה, מרפים מחלקים שמעכבים אותנו,
ופותחים מרחב לחיים חדשים להתממש, לצמוח ולפרוח.
הטבע שוב מגיש לנו הזדמנות לתרגל כניעה והרפיה אל הקצב המשתנה של הדברים.
כמנהג ה"תשליך" המתקיים בעונת הסתיו, אנו מוזמנים לשחרר הרגלים שאינם מיטיבים איתנו יותר, רגשות קשים, מחשבות, מערכות יחסים שונות וחפצים שחוסמים את זרימת האנרגיה שלנו.
בסתיו הקרוב אפשרו לעצמכם להתחבר לתנועת ההתכנסות.
עשו שלום עם היכן שאתם נמצאים.
התבוננו בעצמכם משחררים בחמלה את ההיצמדות לחרטות וזיכרונות העבר ואת הציפיות והחרדה מהעתיד.
היפתחו אל רגעי ההווה עם כל הקסם שהם מביאים לפני שהם נעלמים, בהערכה והודיה על שמחת ההוויה
וחיו כל יום עד תום.
סתיו נעים🍁
Comentários