מהי פסיכותרפיה טראנספרסונלית?
עודכן: 25 ביוני 2019
מה היא התפתחות רוחנית? בחוויה שלי, להתפתחות רוחנית יש פנים רבות וזוויות שונות. בקיום שנתפס לעיתים כה כאוטי ומבלבל, שנע בין קצוות של שמחה, אהבה, התרחבות ותחושת משמעות, לבין פחד, כאב, סבל, ייאוש ותחושת נפרדות- יש איזשהו כח פנימי, חמקמק כמו רוח, אבל תמיד נוכח- שמכוון לאיזון, בהירות ואחדות בין הניגודים. התפתחות רוחנית עבורי היא מסע שיש בו עליות ומורדות, מישורים, גבהים ועמקים, התקדמות קדימה וגם "חזרה" אחורה. לפעמים גם נדמה שאין שום תנועה והכל תקוע במקום, אך למעשה ההתפתחות היא תמיד דינמית בדרך לחיבור עם אותה רוח פנימית- טבע התודעה, המקור, עצמי גבוה, הנשמה- ששוכנת מעבר לאישיות ולזהות שנצמדת לנרטיב ולקוטביות. המסע הזה בדרך לחיבור מחדש עם הטבע המקורי שלי, הוא מסע מתעתע ומאתגר מאד, שדורש לא פעם להביט באומץ פנימה, להטיל ספק באמיתות שונות שאיתן אנו מזדהים רב חיינו ומחשיבים אותן ל"אני", ולעיתים גם לוותר עליהן, לשחרר שליטה ולקפוץ "קפיצת אמונה" אל הלא נודע.
זהו מסע שמכיל בתוכו שאלות רבות נוספות כמו- "מה חשוב בחיים?", "מהי מערכת האמונות הרוחנית שלי?", "מהי תודעה?", "מה היחס ביני לבין הבריאה ואלוהים?" ו-"מי אני בכלל?".
הגישה הטראנספרסונלית, נקראת גם "הזרם החדש" או הזרם הרביעי בפסיכולוגיה, צומחת מתוך הזרם השלישי- מהגישות ההומניסטיות והאקזיסטנציאליסטיות.
בעוד תיאוריות מהפסיכולוגיה הקונבנציונלית- הגישות האנליטיות (המבוססות בעיקרן על דחפים וליבידו) והגישות התנהגותיות (המבוססות על תהליכי למידה והתניה), תופסות את התפתחות האדם וגבולותיו בצורה מצומצמת, עד רמת האגו וכל ערעור הגבולות הללו נחשב כמצב פתולוגי,
גישות הזרם השלישי והרביעי- הן גישות חיוביות במשמעות של הדגשת ההתפתחות והגשמת הפוטנציאל הקיים באדם, מתוך יחסי גומלין בינו לבין העולם סביבו, וקיום מנגנונים של חופש בחירה, יכולת צמיחה, התפתחות, שינוי, כח רצון, תכנון לעתיד, יכולת ביטוי עצמי, יכולת הסתגלות ועוד..
אחד הדגשים המרכזיים שביסוד הגישות הוא הכוונת תשומת הלב של המטפל- פחות אל ההיבטים הפסיכופתולוגים של האדם- אלא במיקוד בכוח הפנימי ובחלקים הבריאים והמתפקדים שלו, בהם יוכל להשתמש ולהיעזר כדי לצאת ממשבר, להתמודד עם הקשיים, לחתור למיצוי הפוטנציאל החבוי בו ואף לממש אותו.
הגישה הטראנספרסונלית התפתחה בשנות ה-60 של המאה ה-20, ונהגתה ע"י ממשיכי דרכה של הגישות ההומניסטיות. העיקרים בהם- אברהם מאסלו, ויקטור פרנקל וסטניסלב גרוף.
מייסדי הזרם רצו לחקור את הקשר שבין רוחניות, מצבי תודעה שונים ופסיכולוגיה, כשבשנים אלו לפסיכולוגיה המסורתית הייתה נטייה שלא לתת התייחסות לרעיונות בדבר תפקיד הרוח ומקומה בחיי האדם, ושאפה להפוך למדע אמפירי.
הגישה מתבססת ומשלבת בין תיאוריות פסיכולוגיות וטיפוליות מערביות ומוכרות לבין גישות מיסטיות ורוחניות עתיקות (בין השאר מהמזרח הרחוק), ובכך מייצרת מודל אינטגרטיבי והוליסטי.
השאיפה היא להוביל את האדם בדרך לשינוי והתפתחות אישית, אשר תעזור לו להתרחב מגבולותיו המצומצמים של "האני", בכך שהיא מתמקדת בהכרה, בקבלה ובמימוש של חוויות שיא ומצבי תודעה שונים, ומתייחסת אל מצבים אלו כהזדמנויות בעלות ערך רב לצמיחה.
התפיסה היא תפיסה הוליסטית, בכך שהיא רואה את האדם כשלם (Whole), תוך התייחסות להיבטים הגופניים, הנפשיים והרוחניים שלו, ושהוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהיקום הסובב לו.
הייחוד בגישה הוא בתיאור שלבי ההתפתחות של התודעה האנושית אשר אינה נעצרת בשלב של התפתחות האגו הבוגר, אלא ממשיכה לתיאור שלבי התפתחות שהם מעבר לאגו.
שלבים אלו הם למעשה מצבים של התרחבות גבולות הזהות העצמית, ככל שהאדם עובר תהליך של התפתחות רוחנית- קו הגבול מתרחק ממרכז האגו.
המושג טראנס-פרסונל, מתייחס למימד שהוא "מעבר-לאישי".
בכוונה ל"פרסונל-אישי" מדובר על כל מה שאנו מזוהים עמו כ"אני", "עצמי", במובן של התפתחות אגו (מבנה נפשי המכיל את המודעות העצמית). הכוונה ב"טראנס", הוא החיבור אל המרחב שהוא מעבר לאותו מבנה אגו מצומצם, מרחב שיש בו פוטנציאל להתפתחות רוחנית והתרחבות תודעתית.
כך לדוגמא, עפ"י קן וילבר (1996, 2000), תיאור ההתפתחות מופיע כרצף תודעה או כרמות של תפקוד אנושי.
הרצף באופן כללי זורם מהשלב הפרה פרסונלי (טרום אישי)- לפני שנוצר אגו נפרד- דרך השלב הפרסונלי (אישי), שבו האגו מתפקד במלואו, אל השלב הטראנספרסונלי (מעבר לאישי), שבו האגו עדיין קיים, אבל נקודת המבט של הפרט היא כוללנית ורחבה יותר.
הרמה הטראנספרסונלית, או הרוחנית, נתפסת כרמת תפקוד של התודעה האנושית, שאפשרית בכל תרבות.
בדומה, מאסלו (1968),אשר הטמיע את המונח "היררכיה של צרכים", זיהה בתפיסתו שלב אותו כינה "התעלות מעבר-לעצמי" (Self transcendence), וטען כי האדם חייב להשיג רמה מסוימת של זהות עצמית ובשלות רגשית לפני שהוא מתקדם לרמה הטראנספרסונלית.
הוא הראשון שדיבר על המונח "חוויית שיא" המתוארות כחוויות של אחדות עם העולם ונחשבות לגורם מרכזי בפסיכולוגיה הטראנספרסונלית.
יונג היה הראשון לומר שההתרחקות מהממד ה"על אישי" היא בגדר פתולוגיה של האדם המודרני, ונתן חשיבות רבה לרמות מודעות גבוהות יותר בתפיסת ההתפתחות הפסיכולוגית של האדם. הוא חקר מצבי תודעה שונים, בדגש על תרבויות שונות מסביב לעולם, ומצא חוויות דומות וסימבוליות השוכנות ב"תת המודע הקולקטיבי" המורכב בין השאר מארכיטיפים. הם אותם צורות פסיכולוגיות מולדות המשותפות לכלל האנשים ומעצבות את עולמנו, ודרך עבודה פסיכולוגית עם אותם ארכיטיפים ניתן לחוות מגע עם האלוהי (numinous).
ישנם מצבי תודעה שונים שקורים באופן ספונטני (כמו למשל מרחב של חלימה), ומצבי תודעה שונים הנגישים כדבר נלמד.
בין השאר, הגישה הטראנספרסונלית שואבת את השראתה ללמידה וכניסה למצבי תודעה שונים מהתרבויות השאמאניות, בהן השאמאן ("זה שיודע"/"זה שרואה", מרפא השבט) נכנס באופן רצוני למצב תודעתי שונה ויוצא למסע לממד אחר של הוויה על מנת להביא ריפוי.
גרוף, הנמנה עם אותה קבוצת אנשים אשר יצרה את הזרם הטראנספרסונלי, תיאר טכניקות של שימוש בחומרים פסיכואקטיביים וטכניקות נשימה (נשימה הולוטרופית), המאפשרות את המעבר התודעתי.
אחת התרומות החשובות ביותר של גרוף, היא פיתוח מודל תיאורטי כמבנה ברור שנותן לחוויות ברמה הטראנספרסולית של הנפש תוקף לוגי, ומבוסס על תצפיות מדעיות באלפי מקרים לארוך שלושים שנה בשילוב ניסיון אישי.
תרומה נוספת ומשמעותית תיאור מצבי המשבר המתרחשים לעיתים בזמן ההתעוררות הרוחנית ובמהלכה, להם קרא "מצבי חירום רוחניים", ונתן את הדגש באבחנה ובהתייחסות בין מצבים פסיכוטיים לבין משברים רוחניים בעלי מאפיינים פסיכוסומטיים העשויים להתפרש ע"י הפסיכיאטריה כמצבים פסיכוטיים.
מודל נוסף, שמגיע מהמסורות של המזרח ועומד בהלימה עם העקרונות הטראנספרסונליים, הוא הבודהיזם. הפסיכולוגיה הבודהיסטית מציגה את בעיית הסבל הבלתי נמנע בחיי האדם, עוסקת בהכרה בסבל אך גם בדרך אל עבר השחרור, ובאמונה שחופש מצוי ואפשרי בכל המצבים.
הנחת הבסיס החשובה, גם בבודהיזם וגם בגישת הפסיכותרפיה הטראנספרסונלית- היא שיש בכוחו של האדם להיחלץ מהשקר ומסיפורי האשליה שלו עצמו (להרחיב את גבולות האגו, תפיסת המציאות והתודעה שלו), וליצוק משמעות חדשה אל חייו.
בעבודתי בקליניקה אני מלווה אנשים בפיתוח היכולת להביט אל מעבר לסיפורים ולהזדהויות ברמת האישיות, אל הפוטנציאל הרחב שטמון בהם. אני נעזרת בטכניקות רוחניות נוספות כמו תרגולי מדיטציה, התמקדות ודמיון מודרך, המאפשרות לנו לתרגל את הרחבת גבולות התודעה שלנו, עוזרות לנו להתבונן על תפיסת המציאות שלנו ומציעות לנו דרכים לצאת מהמוכר אל עבר הגשמה עצמית, התעוררות אל הטבע האמיתי והרחב יותר שלנו ולהשתחרר מהכבלים של הקיום המותנה והמצומצם.
