אתמול, 10.10.2020, ציינו את יום בריאות הנפש העולמי.
השנה במיוחד, בעקבות מגיפת הקורונה, ראינו כמה חשוב לדאוג לבריאות הנפש שלנו.
אצל חלקנו זה הציף חרדות בקשר לבריאות שלנו, אחרים פגשו את המשבר הכלכלי, המדיני, פוליטי, גלובלי, או שהריחוק החברתי העצים את תחושות הניכור והבדידות שהיו שם מימלא...
או שזה הרגיש שהכל מתערבב ביחד.
אין ספק שאנו חווים משבר קולקטיבי ואישי שלא זכור לנו תקדים כמותו.
עם זאת, המשבר הזה בעצם רק מפגיש אותנו עם חלקים בתוכנו שתמיד היו שם, אבל הצלחנו להדחיק ולהימנע מלפגוש, ופתאום עכשיו הכל מציף ומאיים.
החלקים האלו הם תחושות ורגשות טבעיים- כמו פחד, כעס, בלבול, עצב, חוסר אונים, תסכול וריקנות.
המשבר הזה הוא הזדמנות עבורנו להקשיב לקריאה של הגוף ושל הנפש שלנו- למודעות, לנוכחות, להכלה ולטיפול עצמי.
למדנו מגיל צעיר מאד להדחיק קושי וצרכים רגשיים ולא לבטא אותם, מהחשש שאולי לא יצליחו להכיל אותנו, או שנהיה חשופים לפגיעות.
למדנו שפגיעות היא סמל לחולשה ותלותיות, ושכדי להשתלב עלינו לאמץ שריון רגשי ומעטה של ציניות.
חשוב להבין- היכולת להיות בקשר אינטימי וקרוב עם כל החלקים שלי, גם הבושה והאשמה והחולשה- היא אומץ אמיתי.
היכולת להיות בקשר קרוב וחשוף ואינטימי עם עצמי- היא המפתח להיות בקשר קרוב וחשוף עם אחרים.
מיליוני אנשים מתמודדים מדי יום עם קשיים נפשים- מסטרס, חרדות, דכאונות ועד פוסט טראומה, הפרעות נפשיות ומשברים פסיכוטיים.
הסטיגמה על קבלת טיפול רגשי כמשהו שהוא חורג מהנורמה, פתולוגי ומביש- היא *עדיין* כלכך נוכחת.
הפחד מתיוג, הכללה כסטראוטיפ, חי בועט.
עד כדי כך שאנשים נמנעים מלגשת ולעזור לעצמם, להיטיב עם החיים שלהם ולקבל טיפול ראוי.
אין שום בושה בלהרגיש כואבים, חרדים, מבולבלים ועצובים.
אין שום בושה בלנסות להכיר ולהבין את עצמנו טוב יותר.
אין שום בושה בלנסות להיטיב עם עצמנו, בבקשת עזרה והבעת קושי.
אין שום בושה בקבלת טיפול.
בשנת 2020, אני רוצה להאמין שפנינו פונות לקבלה עצמית וקבלת הקשיים שבנו והקשיים שאנשים סביבנו חשים- כמשהו שהוא נורמטבי.
אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לתמיכה וליווי בתקופה המאתגרת הזה, דעו שאתם לא לבד!
אל תהססו לפנות או להפנות לגורם מקצועי שיהיה לכם לעזר...
היו טובים לעצמכם,
חיים פעם אחת - תחיו אותם טוב ❤
コメント