מודעות - כבסיס לריפוי

מודעות עצמית היא הדרך לריפוי.

רוב האנשים מכנים זאת "התעוררות" כי זה מה שזה: להתעורר להתנהגות הלא מודעת שלנו.


יש הרבה בלבול לגבי מה זה לחיות חיים מודעים. להיות אדם מודע זה לא בהכרח לבחור להיות טבעוני, לא להשתמש בפלסטיק או להיות מינימליסטי.


להיות מודע זה לא עניין של הכרת כל תיאוריית קונספירציה, או החרמת תאגידים.


להפוך למודע היא עבודה פנימית, שבה הכלי המרכזי לחקירת המודעות, הוא ההתבוננות שלנו בעצמנו.


לרב נחשוב שהמילה "מודעות",

מתייחסת לחלק החושב שכולל רעיונות, דימויים, יצירתיות ופתרון בעיות.

אך ממבט מקרוב נגלה שהמודעות כוללת מבחר גדול של מצבי תודעה כמו: רגשות, מצבי רוח, אינטואיציות ותגובות אינסטינקטיביות.


להיות מודעים זה להתחיל לתרגל התבוננות במחשבות.

יש רכבת של מחשבות שעוברות בראש שלנו כל רגע (אפילו בזמן קריאת הפוסט הפוסט הזה.)

אולי המחשבות שלכם מספרות לכם סיפור בזמן שאתם קוראים את זה.


להיות ער- זה להיות מודע לסיפור הזה.

זה להיווכח לכך שאני לא המחשבות שלי, אלא המודעות שיכולה להתבונן במחשבות האלה.


בכל פעם שאנחנו עוצרים להתבונן, המודעות שלנו תתרחב יותר ויותר.

ברמה הגופנית מדובר במודעות לקולות, למראות, לטעמים, לתחושות ולריחות.


ברמות מעודנות יותר, נהיה מודעים לתוכן הפנימי שלנו, לזהות שבה אנו נאחזים,

וגם למה שמעבר לזהות הזו, מעבר לאישי-

נהיה מודעים למימד הטראנספרסונלי-


כמו הרגע שבו אנו מבחינים לפתע באלומת אור מאירה גרגר אבק, וכל הדרמה של מי אנחנו ואיפה אנחנו משתחררת ונמוגה אל מול הרגע הזה, שבו אנחנו חשים נוכחים וערים למציאות עצמה.


נתחיל לשים לב איך אנו מדברים.

נתחיל לראות איך אנו מבלים את זמננו.

נתחיל לראות עד כמה אנו מתנגדים למציאות על ידי ניסיון לשלוט בה.

נראה איך כל הזמן אנו משליכים, מניחים הנחות ומדחיקים.


זה מה שאנחנו עושים כשאנחנו לא מודעים: אנו מקרינים את העבר שלנו לרגע הנוכחי. ובכך אנו יוצרים את הסבל שלנו שוב ושוב.



כשאנחנו מודעים, אנו משילים את ההתניות, התוויות והסיפורים ששמרו עלינו, על מנת שנוכל להפוך ליוצרים העוצמתיים והחופשיים של חיינו.


האם אתם נעשים מודעים יותר?






0 תגובות