האם יש כזה דבר- יותר מדי חופש?


פעם חיפשתי דרכים שבהם אוכל לפרוץ גבולות.

מן תנועה אנטי ממסדית כזאת בתוכי שקוראת לחופש פראי משולל חובות.

למה להגביל אם אפשר להתנסות בהכל?

גבולות נועדו כדי שנבחון ונשבור אותם- זה היה המוטו, ואני Free Spirit בנשמתי, ולספיריט אין גבולות🙃


עם הזמן הבנתי את החשיבות והמשמעות של גבולות בריאים בחיי, ואיך הם נועדו גם לשמור עליי וגם לקדם את ההתפתחות הבריאה שלי.

כן, כולנו מפנטזים על חופש חסר דאגות על הערסל,

אך גם חופש חסר גבולות של יותר מדי אפשרויות בחירה בתרבות שפע חסרת פרופורציות, עלולה להוציא אותנו מדעתנו ומשלוות נפשנו.


עולם ללא גבולות הוא עולם של כאוס, בו לרב אנחנו חשים בלבול ופחד וכמו ילדים- מחפשים איזה מבוגר אחראי שיציל את המצב ויעשה קצת סדר בבלאגן.


וזהו לרב הבלאגן והכאוס שרבים מאיתנו כבוגרים חשים כיום.


"החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות." (-ג'ון לנון)


רובנו כבר מכירים את המונח- FOMO חרדת החמצה (Fear Of Missing Out).

בעידן של סמארטפונים ורשתות חברתיות אנחנו מופצצים כל דקה במאות מסרים שמציפים את התודעה שלנו- אינספור הצעות, אינספור אירועים, אינספור רווקים ורווקות לבחור מביניהן, אינספור תחומי לימוד, מקצועות וקריירות, אינספור שיטות חינוך לגדל את הילדים, אינספור מבצעים, בגדים ומוצרים בסופר ועוד...


כל עוד אנחנו לא בוחרים כל האפשרויות פתוחות.

ככל שיש לנו יותר אפשרויות, מתעוררת אצלנו חרדה ואי נוחות.


על פניו מה טוב- השפע חוגג וכל מה שצריך זה רק להחליט..

כאן מתעוררת לרב הבעיה.


בעולם שדוחף למושלמות ופרפקציוניזם, ההנעה העיקרית שדוחפת אותנו לקבלת החלטות זה הפחד מכשלון ורצון להצליח, לבלוט, להיות הכי טובים כפי שהתחנכנו באופן שיטתי.

אנחנו מסתכלים על התכנים בפייסבוק ובאינסטגרם, רואים איך כולם מנהלים חיים נפלאים ונהנים.

8 אנשים התחתנו השבוע! 3 פתחו עסק מצליח, 2 עברו לגור במושב עם גינה, עוד כמה בחופשה במקסיקו וחבר אחד עשה אקזיט של מילארדים.

ובינתיים אנחנו נותרים מבולבלים, חרדים מפני העתיד, מרגישים שאנחנו לא עומדים בקצב ושמשהו לא בסדר. כשלון.


מתחילות השוואות אינסופיות, נוירוטיות וחוסר מנוחה, מעין תחרות פנימית עם אחרים, מה שפעמים רבות מוביל לניסיון להשיג גם את המטרות שלהם- מה שלא בהכרח נכון לנו.


הערכים הפנימיים שלנו, אמות המידה והרצונות האותנטיים שלנו מתעוותים לגמרי.

המשבר הוא לא עוד חומרי.

הוא קיומי, הוא משבר רוחני.

המצפן הפנימי איבד כיוון.

כך שאנשים רבים מסתובבים בעולם אבודים, לומדים מקצועות שאינם מעניינים אותם, עושים הסבות שוב ושוב, נכנסים למערכות יחסים מסיבות שהן לא נכונות, ולוקים בדחיינות אינסופית והימנעות מהתחייבות וקבלת החלטה.


אנחנו מרגישים טוב כאשר יש לנו אפשרות לבחור מתוך כמה אופציות נתונות.

אך כשיש שפע אופציות לבחור מהן, ההנחה היא שאחת מהן בטוח תהיה הכי נכונה ומושלמת ואנחנו לא רוצים להתפשר.

אנחנו מעכבים יותר ויותר את הבחירה, מעלים את רף הציפיות ומפחדים שכשנבחר, נטעה ונתבדה.

בינתיים חשים שאנחנו לא עומדים בדרישות ומתוסכלים, מאבדים כל חיבור לתחושת משמעות פנימית והאבסורד הכי גדול- טועמים את טעם ההחמצה המרה שממנה ניסינו להימנע מלכתכילה.


אז מה עושים עם יותר מדי חופש?


אז קודם כל - לנשום.

להבין שאין דבר כזה מושלם. שהחיים הם לא נוצצים כמו בסטורי ובתמונות. שכולנו מתמודדים קשיים ועם משברים.

מתמודדים עם הפחד שאנחנו לא טובים מספיק בדבר כלשהו. עם פחד שלא נצליח, שנטעה, שנחווה דחייה, שלא נעמוד בציפיות.

להבין שזה טבעי וזה נורמלי, וכל מה שצריך זה רק לעשות קצת סדר בבלאגן ולהיזכר בדברים הקטנים שעושים לנו טוב.

הם כבר יהפכו לאט לאט לדברים גדולים🌸


"חירות אינה קיימת ללא סדר. השניים כרוכים זה בזה. אם אין סדר, אין חירות. אי אפשר להפריד ביניהם"

(גי'דו קרישנמורטי, "לגעת במהות").


גבולות מייצרים לנו תחושת מבנה, החזקה ובטחון בחיים.

גבולות עוזרים לנו בהתארגנות עולמנו הפנימי, בתחושת זהות ועצמאות נפרדת מהאחר.

גבולות עוזרים לי לדעת איפה אני נגמרת ואיפה האחר מתחיל. מה הם הרגשות, מחשבות, רצונות ומטרות שלי- ומה של אחר.

מה בתחום האחריות שלי, ומה לא.

מה *אני* אוהבת, רוצה ומעדיפה, ומה לא.

גבולות מאפשרים לי חופש פעולה ובחירה בריאים.


יש איזו תפיסה רומנטית שאנחנו גדלים עליה, שאנחנו נהיה מספר 1, שנסיים לימודים וכולם יקפצו עלינו בהצעות לקריירה מבטיחה, שנמצא זוגיות מהממת נטולת בעיות ומשברים ונחייה חיים מהממים כמו באינסטגרם.


הרבה מאיתנו מגלים שהחיים זה לא מה שחשבנו, מגלים פער בין הציפיות למציאות וחווים משבר גדול.

הרבה מהמשבר הזה נחווה כמשבר זהות.

אנחנו קמים יום אחד לתוך הכאוס והבלאגן, לא יודעים מי אנחנו, מה אנחנו בכלל רוצים ומה מרגש אותנו..


המשבר הזה מגלם בעיני הזדמנות מופלאה להתחלת תהליך ביצירת מבנה וגבולות. להתחיל לדייק את הרצון.

להתחיל להכיר את עצמנו מחדש.

מה אני באמת רוצה בחיים? מה מלהיב אותי? מה מעורר בי השראה?

מהם אמות המידה שלי לגבי מושלם? האם אני יכולה להתפשר? מה יקרה אם אסכים להתמסר לחוויה או לאדם כפי שהם, עם המעלות והמגרעות? האם אני יכול להכיל כישלון בחיים שלי? מהי התפיסה שלי לכישלון בכלל? על מה אני לוקח אחריות בחיים?


אלו שאלות סופר חשובות שמחברות אותנו יותר ויותר למהות האמיתית של הדברים, לתחושת מסוגלות פנימית בהתמודדות עם משברים, עם מפגש עם פחד וכאב מבלי לנסות להימנע או להדחיק,

והכי חשוב- היכולת להתמסר לחיים עצמם, כפי שהם עם כל מה שהם מביאים ולא להביט בהם חולפים מהצד בתחושת חרטה.


גם כאן חופש הבחירה טמון ביכולת לתת לאירועים בחיים פרשנות ומשמעות חיובית ולטפח אמון שהעתיד יהיה טוב ומיטיב עבורי.


התחילו בלפתח הרגלים של התמקדות בחיובי על מנת לחוש מסופקים ממה שיש לכם כבר עכשיו.

בסוף כל יום מנו מספר טובים שקרו לכם במהלך היום, או התחילו כל בוקר בהכרת תודה על דברים גדולים, קטנים, אפילו כאלו שמובנים מאליהם.

התחילו לשים לב באילו תחומים בחייכם אתם כבר מסופקים ומסתפקים "במספיק טוב" ולא בפנטזיה המושלמת.

נסו להתמקד לא במגרעות ובבעיות עצמן- אלא במעלות ובפתרונות שהן משביעות רצון עבורכם.

התוצאה תהיה פיתוח הרגשה טובה לגבי הבחירות שאתם עושים


העזו להתנסות, לטעות, להיכשל

לא להתייאש מהר, לתת צ'אנס, להתמיד

ולהיפתח לעולמות חדשים,

אחרי הכל לא סתם אומרים- שבסוף אזור הנוחות, החיים מתחילים.


0 תגובות