חנוכה בראי הנפש- אחדות הניגודים

באנו חושך לחבק. בתהליכי החיים ובתהליכים התפתחותיים אנחנו לרב שואפים ל*אור*, להגיע ל*הארה*- תחושת האושר, השלווה והסיפוק, תחושה של הרפיה מהקדחתנות הבלתי נסבלת של המציאות היומיומית. השנה אני בוחרת לחבק את החושך, לתת לו הכרה, נראות ומקום. החושך יכול לייצג לנו את המשברים, את החלקים הפחות נעימים של החיים ושל עצמנו, את החולשה, האשמה והפגיעות. את חוסר הבטחון וחוסר הודאות ואובדן השליטה. החלקים שאנחנו רוצים להימנע מהם ולרפא ו"להאיר". וזה בדיוק העניין. שמה שהופך אותנו לחזקים, ליפים ובטוחים, זו היכולת לחבק ולקבל גם את החלקים ה"חשוכים" שלנו. האומץ לנכוח ולהיראות גם אם פירוש הדבר שנסתכן בלהראות "רע", בכשלון, בפגיעה, בבושה ואולי אפילו בשברון לב. ככל שאנו מסתתרים ומתבצרים מפני חלקי הצל שלנו, אנו לאט מדכאים את עצמנו- את החלומות ואת הרוח שלנו, את הפוטנציאל והיצירתיות, את האמונה ואת השמחה שלנו. איננו יכולים לחלוק את עצמנו עם אחרים כשאנו רואים את עצמנו כלקויים ולא ראויים לקשר. אנו לא נוכל להיות 'אמיתיים' כשאנחנו מתביישים במי שאנחנו או במה שאנחנו מאמינים. כשאני אותנטית, אני מרפה מהאידיאל של מי שאני חושבת שאני אמורה להיות, ובוחרת לחבק את מי שאני- כמו שאני- עכשיו. אני מקבלת את הפיצול והסתירות שבתוכי ומבינה שאני לא רק אספקט אחד, אלא שמותר לי להיות גם וגם. שלצד רגעי דיכאון וצער יש רגעים של תחושת חיות, התרגשות ושמחה. שלצד חוויות של כישלון מתקיימות גם חוויות של הצלחה, שלצד חוויות של פגיעה ודחייה מתקיימות גם חוויות של שייכות וקבלה, שלצד תחושות בלבול וחשש, יש בתוכי מקום שמכיר ויודע בהירות ויציבות. זו הבחירה להחשף ולהיות פגיעים, לקבל את החלקים ה"לא אידיאלים" ולמצוא את האיזון בין החושך והאור. האחדות בעולם אינה סילוק הקטבים והניגודים, אלא היכולת שלהם להתקיים זה לצד זה. המקום שבו הניגודים מתאחדים, זה המקום שבו יש איזון, יש אמת, יש יצירה ויש חיים. שחור-לבן, חושך-אור, נקבי-זכרי, הרס-יצירה, מוות-חיים, היין והיאנג. כשאנחנו מחזיקים בתפיסה הזו, נקודת המבט הופכת להוליסטית, שלמה. התפרקות הכרחית כדי שצמיחה חדשה תתאפשר. לא נכיר תחושת תחושת סיפוק, הצלחה וערך עצמי- אם לא נכשל. ללא הכרת אובדן, לא נוכל להעמיק את תחושת ההערכה והערך שאנו מעניקים לאנשים ולדברים בחיים. ללא חושך לא נוכל להגדיר אור. כאשר אנו נכנעים ונותנים לדברים להיות כפי שהם, אנחנו מפסיקים להיאבק בעצמנו ובמה שיש, מניחים בצד את ההגנות, ומאפשרים לעצמנו להיות חשופים ואינטימיים, קרובים וכנים. ההוויה לוקחת אותנו אל מעבר לדואליות של האגו, משחררת אותנו ומאפשרת לנו להתמזג עם זרם החיים. אז אנחנו רגע אחרי יום ההיפוך בין החושך והאור, וערב חג החנוכה, חג האורות והניסים- ואני חושבת שלפעמים בתוך רגעי החשכה, חשוב לזכור כי הנס הגדול הוא עצם היותנו בחיים. שכל רגע ורגע הוא נס. (תיך נהאת האן) 🙏🏽 מאחלת לנו החג הזה לחגוג את החושך ואת האור, את האחדות והאיזון ההרמוני של הניגודים, ואת החלקים האנושיים והאלוהיים שבנו, החלקים החשוכים והמוארים שבנו, שהופכים אותנו לקסם ולניצוץ הייחודי שהוא אנו. חג שמח! ☯️💛









0 תגובות