ימי קורונה... מה עוד לא נאמר או נכתב עליהם. ימים טרופים, מאתגרים, מבלבלים. ימים של חשש, דאגה וחוסר ודאות. ימים של השראה, התחדשות ושחרור. אני חווה את הימים האלו כמפגש גלוי וחשוף של קטבים. אני מוצאת שדווקא בבידוד- אני מצליחה להתחבר יותר. אני מוצאת שדווקא בעצירה- מתגלה בי שקט והתחדשות. אני מוצאת שדווקא בהגבלות ובצמצום- אני מוצאת גם יצירתיות והתרחבות. אני מוצאת שדווקא בהצפה ובהקשבה לפחדים- אני מגלה שוב את המרכז שלי ואת העוצמה שבגוף ובנפש. אנרגיה מאד חזקה שוטפת אותנו ופוגשת אותנו בכל הרבדים- בחומר, בבריאות, ביחסים, ברגש, בגוף, במחשבות. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי נסחפת ומתערבבת בכאוס, מהדורות החדשות, ווטסאפים, פייסבוק ומדיה חברתית מטשטשים לי את הגבולות. העולם נעצר. נבעטנו למציאות חדשה שמצריכה כל אחד מאיתנו לצאת מגבולות הנוח והמוכר, להיות יצירתיים וגם לאזור אומץ. זה מוציא כאב, זה מוציא בנו כעס ותסכול. זה מוציא את החרדות הקיומיות. אבל קורה גם דבר מעניין מאד בעיני. אנחנו חברה שמכורה לעשייה (doing), לפרודוקטיביות, להישגיות, להשוואות, ולפחד מהחמצה... פתאום המציאות מכריחה אותנו לעצור ולשהות. להתחבר לתדר ואיכות קצת אחרים. להתחבר לריק. ל-being. בימים כתיקונם, כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו דוחים, נמנעים, אומרים "אין לי זמן"..? והנה, כשנפתח לנו מרחב שלם של זמן ומקום, אנחנו מאבדים את זה. מתחיל דואינג פנימי... מחשבות, דאגות, חרדות... אנחנו לא רגועים ונעים בחוסר שקט ובתזזיתיות פנימית. ומה אם נקשיב למה שהיקום מנסה לסדר לנו? מה אם נבין שדווקא בקוטביות הזאת- נוכל למצוא את הבאלאנס והאיזון שביקשנו ואף פעם לא מצאנו רגע זמן? להתחבר למהות, למשמעות, לתרגל נוכחות בכאן ועכשיו, ברגע הזה... הרי אנחנו ממילא לא יודעים מה יוליד יום או רגע כשבמציאות העולם משתנה כל דקה. אני רואה תנועה מעניינת של אנשים שפתאום מחדשים קשרים, משמרים קשרים, יוצרים קשרים. מעמיקים את מערכות היחסים שלהם. הורים שביקשו יותר זמן עם המשפחה. להכיר יותר את ילדיהם. אנשים שמכירים יותר את הוריהם. אנשים שמתחילים פרוייקטים שדחו. אנשים שמסיימים פרוייקטים שלא סיימו. אנשים שעושים דברים שלא חלמו עליהם (אני למשל התחלתי לטפל בזום, במרחב דיגיטלי, יציאה מאזור נוחות שלי שלא חשבתי מעולם שיקרה).. אנשים מגישמים חלומות שתמיד חלמו ולא העזו... העולם נעצר. היקום מתאפס. יש לנו הזדמנות מדהימה להפוך את המשבר הזה לכר פורה של התפתחות והגשמה אישית וקולקטיבית. להתחיל לתרגל קשיבות ונוכחות אוהבת בהווה. להעמיק את החיבור שלנו למה שחשוב לנו באמת. לצאת מהמירוץ. להתמסר לחוסר הודאות. לגלות את עצמי מחדש ❤️
Comments