לפעמים המהלכים הכי בסיסיים בפסיכולוגיה שלנו הם פרדוקסליים. הרבה פעמים במפגשים שלי עם אנשים, מכה בי ההבנה כמה שאנחנו מותנים להניח שרק ע"י השקעת מאמץ- לעיתים עד כדי דחיפה בכח- נוכל להבטיח לנו את רמת ההצלחה, התגמול ואת המדד לערך העצמי שלנו. אך למען האמת הפרדוקסלית, אני נוכחת לגלות פעם אחר פעם, שהדברים שאליהם אנחנו הכי שואפים וכמהים מגיעים כשאנחנו לומדים את האמנות של כניעה ואי-העשייה. אלדוס האקסלי פעם כתב- "ככל שננסה יותר עם רצון מודע לעשות משהו- כך נצליח פחות". לרדוף אחר דבר כלשהו הרבה פעמים גורם לו לנוע רחוק יותר ולהפוך לבלתי מושג. במובן מסויים זה כמו לרדוף אחר הזנב של עצמנו. למעשה, ככל שנלמד להרפות ולהיכנע אל המציאות כפי שהיא, נוכל להבין מי אנחנו באמת, מה הערכים שחשובים לנו באמת, ונמצא איזון, שלווה ושלום פנימיים. היכולת להרפות משליטה כשאנו מרגישים שאנחנו הכי צריכים אותה- היא אחת המיומנויות הכי חשובות שאנחנו יכולים לפתח. זה ההבדל בין doing ל- being.... כשאני נכנעת- אני מרפה ומתחברת חזרה אל אנרגיית המקור של ההוויה. מתוך החיבור הזה, כל פעולה או עשייה שאני אנקוט תהיה מחוברת גם לערכים שלי- שלווה, בהירות, סיפוק, משמעות, בטחון, חופש... ותהיה גם הרבה יותר אפקטיבית, מתגמלת ומספקת. *שליטה*- ככל שאנחנו ננסה לשלוט ברגשות ובדחפים שלנו, כך נרגיש יותר חסרי אונים. חיי הרגש שלנו הם דינמיים ולעיתים קרובות בלתי נשלטים, והרצון לשלוט בהם הוא שמחמיר. לעומת זאת, ככל שאנחנו מקבלים יותר את הדחפים והרגשות שלנו, כך אנחנו מסוגלים לכוון ולעבד אותם. *חופש*- הרצון התמידי ליותר חופש מעצים את התחושה של כמה אנחנו מרגישים מוגבלים ולכודים. דווקא כשנצמצם ונגביל את אינסוף האופציות שקיימות ונתחייב לבחירה שלנו- נממש את החופש ואת תחושת המשמעות שלנו. *אושר*- הניסיון להיות מאושרים ושמחים בכל מחיר גורם לנו להתנתק מחלקים מהותיים בתוכנו לחוש פחות מאושרים. קבלה והכלה של רגשות כואבים ושליליים בתוכנו תסייע לנו לחוש שלמים ומאושרים יותר. *ביטחון ויציבות*- ניסיון לגרום לעצמנו להרגיש בטוחים ומוגנים ככל האפשר, מגביר את תחושת החרדה ואת חוסר הביטחון. ככל שנסכים לנוח עם חוסר הוודאות שבחיים, נשחרר היצמדות ואחיזה, כך נחוש יותר בטוחים לנוע עם החיים. *אהבה*- ככל שנרדוף אחרי אהבה וננסה לגרום לאנשים לאהוב אותנו- כך פחות נרגיש ונקבל את עצמנו ונחוש פחות אהבה. *אמון*- ככל שננסה לגרום לאנשים לסמוך עלינו- כך הם פחות ייטו לעשות זאת. ככל שנהיה אותנטיים, ניתן אמון ונתמסר לאחרים, כך הם יבטחו ויסמכו עלינו בחזרה. *כבוד*- ככל שנדרוש יותר כבוד מאחרים- כך פחות נקבל אותו. ככל שנכבד את הזולת ואת עצמנו- כך נקבל כבוד בחזרה. *בטחון עצמי*- ככל שננסה לחוש בטחון עצמי באופן כפוי ולא טבעי, ננסה להיות מישהו שאנחנו לא וניצמד לפרפקציוניזם ואידיאליזם- כך חוסר הבטחון ייגבר. ככל שנקבל יותר את "הפגמים", הבושה והחלקים הלא שלמים שלנו- כך נרגיש יותר בנוח בעור של עצמנו. *שינוי*- ככל שאנחנו רוצים נואשות לשנות את עצמנו, אנחנו תמיד נרגיש כאילו שאנחנו לא מספיקים. כשנקבל את עצמנו כפי שאנחנו עכשיו, כך נאפשר יותר מקום להתפתחות ולשינוי. כניעה היא לא תבוסה, ויתור או אדישות. כניעה היא היכולת להתמזג עם זרם החיים, במקום להתנגד ולהאבק בו. ממש כפי שאם חלילה ניקלע למערבולת באמצע הים- לא ננסה להיאבק בה, אלא ניכנע לזרם הגלים ונרפה בתוכה כדי שנוכל לצוף חזרה למעלה. אנחנו לומדים להרפות ולהיכנע מתוך ענווה והבנה שיש דברים שהם מעבר לשליטה שלנו. אנחנו משחררים שליטה, לא מכיוון שאנחנו חלשים וחסרי אונים- אלא בזכות החוזק שיש בנו. מכיוון שאנחנו יכולים להרפות. בגלל שיש לנו *כח בחירה*.
Comentarios